What is wrong with developed countries' economic systems and how to fix it

Thought experiment

A thought experiment illustrating what is wrong with the economics
of today’s developed countries.

You built a space station which has room for one million inhabitants.
You are its BDFL (Benevolent Dictator For Life) and you are responsible
for initial allocation of property rights among the settlers coming
to live in your space station.

You already paid up all inventors for all patents being used by the
space station, and you are licensed to do whatever you want with all
relevant patents as long as you do it in the space station.

The space station is highly automated. Everything is recycled and
all energy sources are renewable. The space station is environmentally
friendly in that it does not pollute the space with any un-recyclable
trash.

Human labor is needed mostly to repair and improve machinery.

The employment needs of the space station are as follows.
- 1000 engineers and technicians to maintain the food and air production
machinery.
- 1000 engineers and technicians to support the energy collection,
distribution and disposal (in the form of cooling) systems.
- 10000 highly trained medical practitioners, who attend to diseases
of the general population.

- 10000 workers of all trades involved in housing construction and
maintenance.
- 1000 workers to maintain the cloth production facilities.

In other words, 23000 people are sufficient to support the basic needs
of 1,000,000 people.

The question now is what system is to be used to fairly “distribute the
income” among all inhabitants of the space station?

If the 1000 maintainers of the food and air production facilities “own”
the facilities and earn all profits from selling food and air, how will
other people (besides the other 22000 who have other jobs) pay for the
food and air?

The communist solution would make those 1000 maintainers slaves who work
to their best ability, and get only their share of food and air, like
everyone else in the space station.

If people don’t have to work for their food, air, housing, clothes
and medical attention - the spacestation will become full with
freeloaders. Those freeloaders would prefer to follow other interests
than contributing to the maintenance of the space station. So there
must be some relationship between work and benefits.

On the other hand, if there are no jobs for most of the population, how
can they prove that they are not freeloaders in spirit?

How the problem is being solved by today’s Earth

The way the developed countries of the Earth solve the above problem
is as follows.
1. More than 2.3% of the population are still needed to provide the
basic needs of the whole population.
2. Several jobs are essentially “make work”. Entertainment, fashion,
religion officials, advertising, competition of brands which are
essentially the same, tourism, spectator sports, laws which stand
in the way of utmost economic efficiency.
3. Taxing the income of producers and using some of the proceeds to
support non-producers.

Historically, any “excess prosperity” was disposed of by means of
wars. Nowadays, as wars went out of fashion, spectator sports substitute
for wars.

Disadvantages of today’s solution

When people must prove they can work by actually hold a job in order
to get life’s necessities and luxuries, jobs must be created even if
by artificial means.
When jobs need to be artificially created, demand for the work must
be pushed up artificially.
Demand is pushed up artificially when people are brainwashed into
buying goods and services which they don’t really need, and even going
into debt for this purpose.

When people are not in the mood of buying goods, economic depression
sets in and people lose jobs and are impoverished - even if there is
plenty of food and other life’s necessities.

Proposed solution: smarter make-work

We must recognize the fact that large part of the economic activity
in developed countries is make-work with no real value. We must also
free ourselves from the ideological constraints of Marxism, Communism,
and their capitalistic counterparts.

Once we have passed this intellectual hurdle, the following solution
presents itself (described in the context of the spacestation).

The 1000 engineers and technicians, needed to maintain the food and air
machines, need say 20 years to train for their jobs. Let’s pay them
good salaries also for the years they spend training. We’ll also allow
them to retire after one year of actual work. Let’s also train also
a group of replacement workers, who will pitch in if there is an
emergency which requires coordinated work of more than 1000 workers.

Then each one of 40000 inhabitants has something to do for 21 years
(20 years of training; half of them will have one year of actual work,
and the other half will be prepared for “reserve duty”).

We have similar arrangements for all other essential professions.
Given that people need extra skills to cope with emergencies, it
is possible for all of them to be as busy as they like to doing
(by learning or working) something which is of value to the society.

In short, everyone will be paid also for the time he/she spends
training for his/her job.

Industrious people will spend more time learning new skills, and they
will be paid better and be able to enjoy luxuries. Less energetic
people will spend less time learning, and they’ll be paid proportionally
less. But this is fine as this was by their choice.

מה דפוק במערכת הכלכלית של ארצות מפותחות ואיך לתקן אותה

ניסוי מחשבה

ניסוי מחשבה הממחיש מה דפוק במערכת הכלכלית של הארצות המפותחות של ימינו.
בנית תחנת חלל שיש בה מקום למיליון תושבים.
הינך הדנל”ח (דיקטטור נדיב לכל החיים) והינך אחראי להקצאה ההתחלתית של זכויות הקניין בין המתיישבים שבאים לחיות בתחנת החלל שלך.
כבר שילמת לכל הממציאים תמורת כל הפטנטים המשמשים בתחנת החלל, וקבלת רשיון לעשות מה שאתה רוצה בכל הפטנטים הרלבנטיים כל עוד אתה עושה זאת בתחנת החלל.
תחנת החלל הינה אוטומטית כמעט לחלוטין. כל דבר ממוחזר וכל מקורות האנרגיה הינם מתחדשים. תחנת החלל היא ידידותית לסביבה במובן הזה שהיא אינה מזהמת את החלל באשפה בלתי ניתנת למחזור.
עבודה אנושית דרושה בעיקר לתיקון ולשיפור המכונות.
צרכי התעסוקה של תחנת החלל הם כדלקמן.
  • 1000 מהנדסים וטכנאים כדי לתחזק את המכונות שמייצרות אוכל ואוויר.
  • 1000 מהנדסים וטכנאים לתמיכה במערכות לאיסוף, ביזור וסילוק (ע”י קירור) אנרגיה.
  • 10000 אנשי רפואה שעברו הכשרה מעמיקה, שמטפלים במחלות של האוכלוסיה הכללית.
  • 10000 עובדים בכל המקצועות הקשורים לבניית בתים ולתחזוקתם.
  • 1000 עובדים לתחזוקת המפעלים לייצור בדים.
במילים אחרות, 23000 אנשים מספיקים לתמיכה בצרכים הבסיסיים של 1,000,000 אנשים.
השאלה עכשיו היא באיזו שיטה להשתמש כדי “לחלק את ההכנסות” בצורה הוגנת בין כל תושבי תחנת החלל?
אם 1000 המתחזקים של המכונות לייצור אוכל ואוויר יהיו “הבעלים” שלהן וישתכרו את כל הרווחים ממכירת אוכל ואוויר, איך ישלמו אנשים אחרים (חוץ מה-22000 שיש להם עבודות אחרות) עבור האוכל והאוויר?
הפתרון הקומוניסטי יהיה להפוך את אותם 1000 המתחזקים לעבדים, שיעבדו כמיטב יכולתם, אבל יקבלו רק את חלקם באוכל ובאוויר, כמו כל אחד אחר בתחנת החלל.
אם אנשים אינם חייבים לעבוד תמורת האוכל, אוויר, מגורים, בגדים וטיפול רפואי - תחנת החלל תתמלא בנצלנים שחיים על חשבון אחרים. נצלנים אלה יעדיפו להעביר את זמנם בנושאי עניין אחרים מאשר תרומה לתחזוקת תחנת החלל. כך שחייב להיות קשר זה או אחר בין עבודה והטבות.
מצד שני, אם אין עבודה לרוב האוכלוסיה, איך יוכלו להוכיח שהם לא נצלנים בכוח.

איך נפתרת הבעיה בכדור הארץ של ימינו

הדרך שבה ארצות מפותחות פותרות את הבעיה הנ”ל היא כדלקמן.
  1. יותר מ-2.3% מהאוכלוסיה עדיין דרושים כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסיה הכוללת.
  2. עבודות רבות הן בבסיסן “עבודה יזומה”. בידור, אופנה, כהני דת, פרסום, תחרות בין מותגים שהינם עקרונית זהים, תיירות, ענפי ספורט שיש להם קהל, חוקים שעומדים בניגוד ליעילות כלכלית מקסימלית.
  3. מיסוי ההכנסה של היצרנים ושימוש בחלק מההכנסות לתמיכה בלא-יצרנים.
היסטורית, כל “רווחה עודפת” סולקה ע”י מלחמות.כיום, מכיוון שמלחמות יצאו מהאופנה, ספורט שיש לו קהל ממלא את מקומן.

חסרונות של הפתרון של ימינו

כאשר אנשים חייבים להוכיח, שהם מסוגלים לעבוד, ע”י החזקה בג’וב כדי להנות מצרכי ומותרות חייהם, יש צורך בעבודה יזומה.
כשצריך עבודה יזומה, צריך גם לקדם באופן מלאכותי את הביקוש לתוצרי העבודה היזומה.
ביקוש מקודם באופן מלאכותי כאשר שוטפים את מוחותיהם של הבריות, כך שיקנו טובין ושרותים, שאינם באמת דרושים להם, ואפילו ייכנסו לחובות למטרה זו.
כאשר אנשים אינם במצב רוח של קניית טובין, הכלכלה נכנסת לשפל, ואנשים מאבדים ג’ובים ונהיים מרוששים - אפילו אם יש שפע של אוכל ומצרכים חיוניים אחרים.

פתרון מוצע: עבודה יזומה יותר חכמה

אנו צריכים להכיר בעובדה, שחלק גדול מהפעילות הכלכלית בארצות מפותחות הינו עבודה יזומה ללא ערך ממשי. אנו צריכים גם לשחרר את עצמנו מהכבלים האידיאולוגיים של מרקסיזם, קומוניזם והמקבילים הקפיטליסטיים שלהם.
ברגע שעברנו את המכשול האידיאולוגי הזה, הפתרון הבא מתבקש מאליו (מתואר בהקשר של תחנת החלל).1000 המהנדסים והטכנאים, הדרושים לתחזוקת מכונות האוכל והאוויר, צריכים נגיד 20 שנים להכשרתם לעבודה. הבה נשלם להם משכורות טובות גם עבור השנים שבהן הם מכשירים את עצמם לעבודה. כמו כן, נאפשר להם גם לצאת לגימלאות לאחר שנה אחת של עבודה בפועל. נכשיר גם קבוצה של עובדים מחליפים, שייכנסו לעובי הקורה אם יש מצב חרום שדורש עבודה מתואמת של יותר מ-1000 עובדים.
ואז יהיה לכל אחד מה-40000 תושבים מה לעשות במשך 21 שנים
(20 שנות הכשרה; חצי מהם יעבדו בפועל שנה אחת, והחצי השני יהיו במצב הכן ל”שרות מילואים”).
יש לנו סידורים דומים עבור כל ההתמחויות החיוניות.
נתון שאנשים זקוקים למיומנויות נוספות כדי להתמודד עם מצבי חרום, ניתן לארגן עניינים כך שכל אחד יהיה עסוק כמה שירצה ע”י עשיית (לימוד או עבודה) משהו שיש לו ערך לקהילה.
בקיצור, כל אחד יקבל תשלום גם עבור הזמן שהוא/היא משקיעים בהכשרה מקצועית.
אנשים חרוצים ישקיעו יותר זמן בלימוד מיומנויות חדשות, ויקבלו תשלום גבוה יותר ויוכלו להנות מחיי מותרות. אנשים עם פחות מרץ ישקיעו פחות זמן בלימודים, ויקבלו בהתאמה פחות כסף. אבל זה בסדר, כי זה בא מבחירתם החופשית.

RSS feed | Trackback URI

Comments

No comments yet.

Sorry, the comment form is closed at this time.